החלטה בתיק בש"פ 1813/05

1.        עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח. כבוב) לפיה נדחתה בקשת העוררים לעיין מחדש בהחלטה לעוצרם עד תום ההליכים.

2.        העוררים 1 ו-2 (נאשמים 1 ו-2) הם רפי ומשה אוחנה (להלן - האחים אוחנה); העורר 3 (נאשם 4) הוא דוד עקיבא (להלן - עקיבא). כתב האישום כנגד האחים אוחנה מייחס להם עבירות רצח, הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, נסיונות לרצח, ופציעה בנסיבות מחמירות אשר בוצעו כחלק מארועי חיסול חשבונות בעולם התחתון. דוד עקיבא מואשם באותו כתב אישום בסיוע לרצח, בגרימת מוות ברשלנות, ובסיוע לאחר מעשה בהקשר לאותן פרשות. העבירות נשוא כתב האישום מיוחסות לנאשמים על רקע רציחתו של חנניה אוחנה, אחיהם של האחים אוחנה, אשר בעקבותיה גמלה החלטה בליבם לנקום את מותו בדרך גרימת מותם של אלה שהיו קשורים במישרין או בעקיפין למותו.

3.        בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. רפי אוחנה נתן לכך את הסכמתו, ונקבע כי יהיה רשאי לפנות בבקה לעיון חוזר ללא צורך להצביע על שינוי נסיבות. מעצרו של משה אוחנה הוארך עד תום הליכים בהחלטה מנומקת, אשר ערר כנגדה נדחה בפני בית משפט זה (כב' השופט לוי בבש"פ 10734/04). הוא הדין לגבי עקיבא אשר ערר בעניינו נדחה אף הוא בבית משפט זה (כב' השופטת נאור בבש"פ 8690/04).

4.        כתב האישום הוגש ב-23.6.04. ביום 20.12.04 כפרה הסניגוריה בעובדות כתב האישום ובית המשפט נתבקש לקבוע מועדים לשמיעת הוכחות בתיק. בשל יומנו העמוס של הרכב בית המשפט המחוזי שנתמנה לדון בענין נקבעו כ-48 מועדי דיון בימים קבועים במשך ארבעה חודשים החל בנובמבר 2005 ועד פברואר 2006. ברור כיום כי יהיה צורך בקביעת מועדי דיון נוספים בתיק זה עד לסיומו. קביעת מועדי הדיון החל בחודש נובמבר 2005 משמעותה כי המשפט גופו יחל כשנה וחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, בעוד הנאשמים עצורים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי בקובעו את לוח הזמנים האמור הסביר בהחלטתו כי מדובר במשפט מורכב המשתרע על פני מספר אישומים חמורים, 5 נאשמים, וכ-300 עדי תביעה, וכל המאמצים שנעשו בשיתוף עם הגורמים הממונים להקדים את שמיעת המשפט לא העלו תוצאות משביעות רצון.

           בקשות לעיון חוזר בהחלטה בענין קביעת המועדים נדחו על ידי הערכאה הדיונית; המדינה עתרה גם היא להקדמת מועדי הדיון אך ללא הועיל. העוררים פנו, איפוא, בבקשה לעיון חוזר במעצרם לבית המשפט המחוזי (כב' השופט כבוב) אולם עררם נדחה. טעמי הדחייה התבססו על שורה של נימוקים ובכללם כי אותה עת נראה היה סיכוי להקדמת מועדי הדיון; נוכח חומרת העבירות ורמת המסוכנות  הגבוהה הנשקפת מן העוררים; ומן הטעם כי בחודש מרץ 2005 אמורים להסתיים תשעת חודשי המעצר של העוררים כקבוע בחוק ובמסגרת זו ניתן וצריך יהיה לשקול את שאלת הארכת מעצרם של העוררים. גם בעקבות החלטתו זו של בית המשפט, ונוכח המלצתו, נעשו נסיונות להקדים את מועדי הדיונים במשפט אך הדבר לא צלח.

5.        בערר זה טוענים העוררים כי זכותם לחירות אישית נפגעת פגיעה קשה נוכח מעבר של 17 חודשים תמימים מאז מעצרם ועד לתחילת פרשת ההוכחות. לדבריהם, מציאות זו מנוגדת ניגוד חריף ללשון חוק המעצרים, לרוחו, ולהלכות פסוקות של בית משפט זה בדבר ההגנה על זכויות נאשמים שחירותם נשללת במעצר. הם עותרים למציאת פתרון מערכתי לבעייה החמורה שנוצרה בהליך זה, ואם לא יימצא, לשחררם ממעצרם עד לסיום המשפט. בא כוחו של עקיבא ביקש אף לאבחן בין עניינו לבין עניינם של האחים אוחנה בשל חלקו השולי, ביחס, לעבירות נשוא כתב האישום, ונוכח עברו הנקי. הוא מבקש בהקשר זה כי יוגש בעניינו תסקיר מעצר לצורך בחינת חלופת מעצר.

6.        מקרה זה מעלה בצורה מודגשת ונוקבת את הקושי הטמון בפער שנוצר בין דרישות חוק המעצרים לענין משך זמן ניהול משפט כשהנאשם במעצר, לבין היערכותה של מערכת בתי המשפט להתמודד כראוי עם מסגרות הזמן הנדרשות ועם הכורח להחיש את ניהולו של המשפט כחלק מההגנה על זכויותיו החוקתיות של הנאשם העצור. בענייננו מדובר במשפט מורכב הן מבחינת אופי האישומים הכרוכים בו, הן מבחינת מספר הנאשמים, והן מבחינת היקף העדים והראיות שיהיה צורך להביאם במהלך המשפט. מטבע הדברים, מורכבות זו מחייבת, כפועל יוצא, התמשכות של זמן לניהול המשפט. זהו הכרח בלתי נמנע. יחד עם זאת, על מערכת השיפוט האחריות למצוא מענה ראוי לקיום החובה המוטלת עליה להתחיל בפרשת ההוכחות תוך זמן סביר מאז הגשת כתב האישום כדי לקיים את מצוותו של החוק ולכבד את זכויותיהם הבסיסיות של הנאשמים שחירותם האישית נשללה עקב מעצרם. אין צריך לומר כי מעבר זמן של 17 חודשים בטרם תחל פרשת ההוכחות היא תקופה ארוכה בהרבה מן הסביר גם במערכת שיפוט עמוסה ביותר, ונדרשים פתרונות מערכתיים מתאימים כדי להתמודד עם אילוצי העומס האמורים.

7.        לאור הקושי המערכתי שעלה בהליך זה, הועבר הענין לטיפול הדרג העליון במערכת השפיטה. בעקבות בחינת הנושא, נמסר כי ננקטו צעדים שמשמעותם תוספת כוח שיפוטי בהליכים של פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר בעקבותיהם צפויה הקלה מסוימת בעומס המוטל על ההרכבים הדנים בעניינים הפליליים בבית משפט זה. לאור זאת יש לקוות ולצפות כי בעיית המועדים במשפטם של העוררים תבוא על פתרונה בזמן הקרוב.

8.        אציין בהקשר דברים זה, כי חרף הצפי להתמשכות המשפט בהליך זה, נוכח מורכבותו הגדולה, אינני רואה מקום ואפשרות לשקול את שחרור העוררים בחלופת מעצר. מדובר בעוררים שרמת מסוכנותם הינה ברף הגבוה ביותר. היא ניכרת ממעשי פשיעה חמורים ביותר המיוחסים להם. מעורבותו של עקיבא בעבירות אמנם אינה כשל האחים אוחנה, אך די במעורבותו בעבירות סיוע לרצח, גרימת מוות ברשלנות וסיוע לאחר מעשה בפרשות הנדונות, כדי להצביע על מסוכנות שאינה מתיישבת עם שחרורו לחפשי.

9.        לאור האמור, ונוכח פתרון מערכתי המסתמן באופק להקדמת ניהול המשפט, דין הערר להידחות.

           ניתנה היום, כ"ד באדר ב' תשס"ה (4.4.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: